מזונות במשמורת משותפת

מהפכה בדיני מזונות ילדים: במשמורת משותפת, יישאו ההורים באופן שווה בנטל המזונות, בהתאם ליכולתם הכלכלית. כך קבע בשבוע שעבר בית המשפט העליון ובכך יצר תקדים יוצא דופן, אשר מתקן עוול של שנים רבות, במסגרתו הוטל חיוב המזונות על האב בלבד.

מזונות ילדים – מה היה עד עכשיו?

בעת גירושין, החובה לשאת בתשלום מזונות הילדים הייתה מוטלת כל כולה על האב. כאשר הילדים נמצאים במשמורת מלאה אצל האם, מצב זה הוא הגיוני שהרי האם היא זו הנושאת ברוב העלויות בגינם. האב פוגש ארת הילדים לפרקים קצרים ואינו נדרש לבנות עבורם בית שני בכל מובן המילה. אולם, עת שמדובר על משמורת משותפת, ההורים חולקים את החזקה על הילדים והם שוהים מחצית מן הזמן אצל האב, הנושא באופן ישיר בעלויות הילדים כאשר הם עמו. כל עוד חובת המזונות מוטלת הייתה על כתפיו בלבד, הרי שהוא היה נושא בחיוב כפול, קרי, משלם עבור הוצאות הילדים גם כאשר הם עמו וגם כאשר הם בחזקת האם.

אמנם, הפסיקה הכירה  מזה זמן מה בזכותו של האב לחיוב מזונות מופחת במשמורת משותפת, אולם המדובר בדרך כלל בהפחתה של 25% אשר יצרה עדיין חיוב עודף משמעותי והטילה נטל כלכלי גדול על האב, שלא בצדק. עד כה, לא הוטל כל חיוב אקטיבי על האם במזונות ילדים, יהיה הסדר המשמורת אשר יהיה ותהיה רמת הכנסתה אשר תהיה. בית המשפט העליון שינה את מצב הדברים הזה כפי שיפורט להלן.

שוויון בנטל המזונות

נתחיל בשורה התחתונה: מעתה ואילך, בעת משמורת משותפת שני ההורים נושאים בחובת מזונות הילדים וזו אינה מוטלת עוד על האב בלבד. אחריות ההורים הנה שווה, כאשר גובה התשלום שיוטל על כל אחד מהם, יהיה תלוי מצבם הכלכלי: רמת הכנסה מעבודה וכן קיומם של נכסים מניבים אחרים. תקדים זה מביא אותנו לעידן חדש של שוויון בנטל המזונות, מצב אשר במסגרתו, לראשונה, לרמת הכנסתה של האם תהיה משמעות אמיתית. במקרים רבים משתכרת האם שכר דומה לזה של האב ולעיתים היא אף מרוויחה יותר ממנו. עד היום, באופן אבסורדי למדי, לא היה לנתון זה חשיבות רבה, היות שהחבות במזונות הייתה מוטלת על האב בלבד. כיום, פני הדברים השתנו מן הקצה אל הקצה והאם תחויב להשתתף במזונות הילדים במשמורת משותפת, בהתאם ליכולתה הכלכלית. אלו שיקולים הובילו את בית המשפט העליון ליצירת הלכה זו? ניתן למנות שני נימוקים מרכזיים: עקרון השוויון וטובת הילד, הדורשת את חלוקת נטל המזונות בין הההורים.

יצירת שוויון בין האב לאם

לדידו של בית המשפט העליון, ההסדר שהיה נהוג עד כה הוא הסדר מפלה המבוסס על הבחנה מגדרית שאינה רלוונטית עוד. אם בעבר משמורת מלאה הייתה ההסדר הבלעדי בעת גירושין, כך שעיקר הוצאות גידול הילדים היו על כתפי האם, הרי שהיום משמורת משותפת הופכת לבחירה נפוצה יותר ויותר ונטל ההוצאות מתחלק בין ההורים. אם בעבר, האב היה המפרנס הבלעדי או העיקרי והאם הייתה תלויה בו כלכלית, הרי שכיום מרבית הנשים עובדות ומפתחות קריירה משגשגת ועצמאות כלכלית. על כן בעת משמורת משותפת, שני ההורים צריכים לשאת בנטל המזונות וזו לא תוטל עוד על האב בלבד.

טובת הילד = שוויון בנטל

נימוק נוסף שהציג בית המשפט העליון לשינוי המצב הנוהג, הוא טובת הילד. בשונה ממשמורת מלאה, אז לילדים יש בית עיקרי אצל האם והם פוגשים את האב לפרקים קצרים, הרי שבעת משמורת משותפת, שוהים הילדים מחצית מן הזמן אצל האם ומחצית מן הזמן אצל האב. משכך, מחויב כל אחד מן ההורים ליצור לילדים בית "שלם" אשר יספק את מלוא צריכהם. לשם כך, זקוקים שני הצדדים למשאבים המתאימים וככל שהוטלה על האב בלבד חובת המזונות, זו דללה באופן משמעותי את יכולתו לספק לילדיו את מלוא צרכיהם. טובת הילד דורשת אפוא את חלוקת הנטל בדמי המזונות בין שני ההורים, באופן התואם את יכולתם הכלכלית, כך שלשניהם תיוותר די הכנסה לספק את כל צרכי הילדים כאשר הם שוהים עמם.