מגמות חדשות במזונות ילדים

מזונות ילדים היא סוגיה מרכזית בהליך הגירושין. ראשית משום חשיבותו של תשלום זה לרווחת הילדים  ושנית בשל השפעתו על מצבם הכלכלי של בני הזוג. מטבע הדברים, בתי המשפט דנים רבות בנושא זה ויש בו מעת לעת תמורות מעניינות וחשובות שכדאי להכיר. מאמר זה יעסוק בשתיים מהן: משמורת משותפת ללא מזונות וחיוב האם במזונות ילדים.

משמורת משותפת ללא מזונות

חלק ניכר מן הזוגות המתגרשים בימינו, מקבלים החלטה על משמורת משותפת. זו מובילה לעיתים קרובות להפחתה בדמי המזונות המוטלים על האב. שיעור ההפחתה המקובל הוא 25% אולם מתבצעת בחינה פרטנית של כל מקרה לגופו. בתי המשפט מקפידים לקבוע את שיעור ההפחתה באופן זהיר, על מנת שלא לפגוע בטובת הילדים וכן מתוך ההבנה כי הפחתת גובה מזונות הילדים, יכולה להוות תמריץ כלכלי לאב להסכים למשמורת משותפת, ללא רצון אמיתי בכך.

בשנים האחרונות, התפתחה מגמה חדשה בבית המשפט למשפחה, על פיה אין להסתפק בהפחתת דמי מזונות הילדים במשמורת משותפת, אלא יש לבטלה כליל. זאת בתנאי, יש להדגיש כי הכנסתם של ההורים שווה או דומה. במצב זה, יינתן פטור מלא לאב מתשלום מזונות ילדים וכל הורה יישא בהוצאות גידול הילדים בעת שהם שוהים עמו.

חשוב לציין כי פסיקה זו טרם התבססה כהלכה המובילה, אולם יש להניח כי מעמדה ילך ויתחזק שכן הרציונל העומד מאחוריה הוא עקרון השוויון. בתפקידו כאן מבקש הוא לדאוג לחלוקה הוגנת בין ההורים בנטל הכלכלי של גידול ילדים ולפיכך, לבטל את החובה האבסולוטית של האב למזונות הילדים, במקרה של משמורת משותפת. הטלת חיוב מזונות ילדים על האב, שעה שהצדדים חולקים את החזקה על הילדים, איננה הוגנת ומפרה את עקרון השוויון.

חיוב האם במזונות ילדים

המגמה השנייה בה נדון, מתעתדת גם היא לקדם את השוויון בין האב לאם וזאת על ידי חיוב האם במזונות ילדים מדין צדקה. במה דברים אמורים? העיקרון הבסיסי בדיני מזונות הוא כי האב הוא זה אשר נושא בחובת מזונות הילדים. אמנם, הדין מאפשר להטיל חיוב מזונות מדין צדקה על האם כאשר הילד מגיע לגיל 15, אולם השימוש בסמכות זו הוא מועט יחסית.

הסיבה לכך אינה לגמרי ברורה: מחד, ייתכן כי האבות אינם עומדים מספיק על זכותם זו כי האם תשתתף בנטל המזונות. מאידך, ייתכן ובתי המשפט התרגלו שלא לבחון לעומק את מצבה הכלכלי של האם בהקשר זה, אם בשל היותה ההורה המשמורן במקרים רבים ואם בשל פערי השכר הבולטים בין גברים לנשים בישראל.

תהא הסיבה אשר תהא למצב הקיים, בית המשפט למשפחה משנה את גישתו אט אט בעניין זה. אמנם, לעת עתה, מדובר בעיקר במקרים בהם האב הוא ההורה המשמורן אולם כל מסע מתחיל בצעד קטן. במקרים אלו, אשר בהם החזקתה על הילדים היא אצל האב והאם פוגשת את הילדים במסגרת הסדרי ראייה, מרבית הוצאות הילדים מוטלות מטבע הדברים על האב. במצב זה, קובע בית המשפט כי אם ידה של האם משגת, היא תשלם לאב דמי מזונות ילדים. נכון, זהו אינו צעד מהפכני, אך יש בו בהחלט כדי להעיד על שינוי חשוב המתרחש בבתי המשפט למשפחה והכרה גדלה והולכת כי יש להשוות את מעמדם של אבות ואימהות, בכל הנוגע למזונות הילדים.