גירושין ללא ילדים

גירושין ללא ילדים שונים באופן מהותי מגירושין בין הורים לילדים משותפים. בניגוד לגירושין בין הורים, כאשר מדובר על גירושין ללא ילדים, אין כל עיסוק בסוגיות הקשורות לקטינים כדוגמת מזונות ילדים, זמני שהות (משמורת) וכדומה.

בנוסף, בני הזוג המתגרשים עומדים לנתק לחלוטין את חייהם לאחר הפרידה, ולכאורה הם אינם צריכים לחשוב על קיום "תקשורת מכבדת" ביום שאחרי. זאת בניגוד למה שמצופה מהורים לילדים שגם לאחר הגירושין יהיו עדיין קשורים זה לזה מתוך הקשר לדור הבא.

ככל שמדובר על גירושין ללא ילדים, הסוגייה המרכזית אשר עומדת על הפרק היא סוגיית הרכוש. זאת לצד סוגיות אחרות שיכולות להופיע כדוגמת תביעה למזונות אישה (עד למתן הגט) או סרבנות גט. מבחינה זו, יש להבדיל באופן מהותי בין בני זוג צעירים ללא ילדים המחליטים להתגרש, לבין בני זוג אשר עברו ביחד כברת דרך מסוימת.

גירושין מוקדמים – גירושין ללא ילדים בין צעירים

לכאורה, כאשר מדובר על בני זוג צעירים אשר מתגרשים זה מזו לאחר פרק זמן קצר, ואשר טרם הביאו לעולם ילדים משותפים, הגירושין אינם צפויים להיות דרמטיים. הן משום שסביר להניח שבני הזוג הצעירים טרם צברו רכוש רב שיביא אותם להתכתשות בבתי משפט או בתי דין דתיים, והן אם מכיוון שלאור העובדה שמדובר בזוג צעיר, סביר להניח ששני הצדדים מעוניינים להביא לסיום הפרק הזה בחייהם במהירות ובקלות (בכדי להתקדם הלאה).

בפועל, נסיבות החיים מראות כי פעמים רבות הזוגות הצעירים מגיעים להליך כאשר הם טעונים ברגשות עזים של צער, כאב, החמצה, כעס, חרדה ועצב. סיטואציה זו, ביחד עם ניסיון החיים הקצר, עלולה ללבות גם אש במקרים "פשוטים" כביכול. בנוסף, עבור צעירים בשנות ה-20 וה-30 לחייהם, גם סכומים "קטנים" יחסית של כמה עשרות או מאות אלפי שקלים, יכולים להיות סכומים משמעותיים.

ישנם גם מקרים רבים שבהם בני הזוג קיבלו עם תחילת חייהם המשותפים מתנות יקרות ערך מהוריהם, עד כדי נכסי מגורים או כספים, וכעת עולה השאלה האם עסקינן במתנה לאחד הצדדים או בנכס בר-חלוקה. במילים אחרות, גם גירושין ללא ילדים יכולים להוליד שורה ארוכה של סוגיות משפטיות מורכבות.

גירושין ללא ילדים משותפים

סוג נוסף של גירושין ללא ילדים הוא כאשר מדובר בבני זוג אשר אינם צעירים אך אין להם בני זוג משותפים. דוגמה בולטת לכך יכולה להיות למשל גירושין לאחר נישואין בפרק ב' או גירושין מאוחרים מכל סיבה אחרת. כמו כן, ישנם בישראל גם זוגות החיים ביחד במשך שנים ולא מביאים ילדים לעולם מסיבות שונות (בעיות פוריות, אידיאולוגיה וכדומה).

גם כאן הסוגייה המרכזית שעומדת על הפרק היא הרכוש. אולם במצבים אלה ייתכן בהחלט שהנסיבות תהינה מורכבות מזוויות אחרות. אם מדובר למשל על גירושין בפרק ב', ייתכן בהחלט שתעלה השאלה – מהו הרכוש שנמנה על הרכוש המשותף ומהו הרכוש אשר לא נכנס בגדרי מצבת הנכסים המשפחתית.

חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973 קובע בסעיף 5(א) כי עם פקיעת הנישואין, כל אחד מבני הזוג זכאי למחצית מהנכסים המשותפים. כלומר, חצי מהנכסים שנצברו על ידי בני הזוג במהלך חייהם המשותפים.

במידה שעסקינן בבני זוג שאין להם ילדים משותפים, וככל שהצדדים לא ערכו ביניהם הסכם ממון ברור, ייתכן בהחלט שיתעוררו מחלוקות לגבי נכסים מסוימים והיותם ברי-איזון. המחלוקות הנ"ל תלויות בפרמטרים שונים כדוגמת משך הנישואין, עד כמה נכסי הצדדים המוקדמים "התערבבו אלה באלה" וכדומה.

מזונות אישה בגירושין ללא ילדים

בעוד שבגירושין ללא ילדים אין עיסוק במזונות ילדים, לעתים תעלה הדרישה לקבלת מזונות אישה. בכל הנוגע למזונות אישה, מדובר בזכותה של האישה לקבל מזונות מבעלה כל אימת שבני הזוג נשואים.

סעיף 2 לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), התשי"ט 1959 קובע כי אדם חייב במזונות בן זוגו בהתאם לדין האישי החל עליו". ככל שבני הזוג הינם יהודיים שהתחתנו כדת משה וישראל, יש לאישה זכות עקרונית לקבל מזונות מבעלה.

עם זאת, יש לזכור כי הזכות למזונות אישה איננה זכות שאין בלתה. ישנן נשים רבות שלא זכאיות למזונות מבעליהן ובכללן נשים עובדות או נשים המסרבות לקבל גיטן. כמו כן, הלכה פסוקה היא שמזונות אישה לא ישולמו במידה שהם מטילים על הבעל נטל כלכלי כבד מנשוא, או כאשר מטרת הבקשה הינה לתחזק נישואין שקיימים על הנייר בלבד.

גם גירושין ללא ילדים דורשים ייעוץ משפטי

גירושין ללא ילדים יכולים בהחלט להיות "פשוטים" יותר לפתרון, וזאת בעיקר נוכח העובדה שהמחלוקת היא רק בין בני הזוג, ללא כל צורך בקבלת החלטות הנוגעות לילדים קטינים. עם זאת, ולמרות שעסקינן ברכוש "בלבד", אין ספק שהפרידה עלולה להצית מאבק. על מנת להגיע לעמק השווה, ובמיוחד מתוך כוונה להמשיך אל הפרק הבא בחיים, רצוי מאד לפנות במצבים הללו בהקדם לקבלת ייעוץ משפטי.

ככל שהנסיבות מאפשרות זאת, מומלץ אף לנסות ולחתור לפרידה על בסיס הסכם גירושין הוגן ובר-ביצוע. זאת חלף התכתשות בערכאות המשפטיות אשר לא בהכרח יניבו תוצאה שתהיה שונה מהותית מהתוצאה אותה היה אפשר להגשים בפשרה מחוץ לכותלי בתי המשפט או בתי הדין הדתיים.