כתובה בהלכה היהודית
כתובה היא מסמך שמקורו בהלכה הדתית, הוא מהווה הסכם בין גבר לאישה העומדים בפני נישואין. מטרתו המקורית של המסמך הייתה הגנה על זכויותיה של האישה כך שתוכל להמשיך לחיות בכבוד ולדאוג למשפחתה ולילדיהם המשותפים אם וכאשר היא תעמוד בפני גירושין או תאבד את בעלה בכל דרך אחרת. הסכום המינימלי הקבוע בכל כתובה הוא מאה זוזים לאישה גרושה ומאתיים זוזים לאישה רווקה, סכום שהיה שווה אז לשכר שנתי. הכתובה נחתמת בפני שני עדים שנקבעים כשרים על-ידי הרבנות המקומית.
על פי ההלכה הדתית היהודית, חוקי הדת והמשפט העברי שבתוקף כיום תוקפה של הכתובה ומחויבותה ניתנים לביטול רק במקרים מאוד מצומצמים בהם מוכחות טענות כי האישה פוגעת בבעל, בתפקוד התא המשפחתי, בכבוד המשפחה ובכשרות הנישואין. ביטול תוקף הכתובה על פי החלטת בית דין רבני פוטרת את הבעל מתשלום הכתובה וממחויבותו כלפי האישה.
בית הדין הרבני עוסק בתקנות המשפט העברי, הוא בעלות סמכויות מקבילות לחוקים ולתקנות האזרחיים ועיקר סמכותו נוגעת לדיני המשפחה והיהדות – גיור, נישואין וגירושין. כאשר מנוסחת תביעת גירושין לבית דין רבני ממליצים עורכי דין לצרף לתביעה הסכם גירושין המפרט בכוונה תחילה מהי חלוקת הרכוש הרצויה או המוסכמת על בני הזוג בכדי לזרז את הליך הדיון למתן גט ולנסות להתמקד בחלוקת רכוש הוגנת גם במקרים בהם הכתובה אינה מהווה מדד הוגן לחלוקה או אינה משקפת את המצב הכלכלי הנוכחי של בני הזוג. בסמכות בית דין רבני לבטל תוקף של כתובה או להחליט על סכום אחר מהסכום שנחתם על סמך טענות הנבדקות ומוכחות במהלך המשפט ולרוב גם אם תביעת הגירושין ממשיכה לבית דין אזרחי, המשפט וההחלטות שיתקבלו יהיו חייבות להיות בהמשך לאלה שהתקבלו בבית הדין הרבני.
הכתובה אוחזת בכפה בכוח אסטרטגי משמעותי מבחינה בין אישית ומבחינה משפטית מעיקר מטרתה להגן על כבוד האישה ופרנסתה. בהנחה שבעל התחייב לאשתו בכתובתם כי הוא ישלם לה סכום כסף גבוה בהרבה מרכושו והכנסותיו, עשוי בית הדין הרבני לפסוק כי עליו לשלם סכום קטן מהסכום הנקוב, בעוד שאם הסכום הנקוב קטן מיכולותיו הכלכליות של הבעל, בית הדין הרבני יכול לפסוק כי עליו לשלם יותר מהסכום הנקוב על מנת לכלכל את משפחתו לאחר הגירושין. פסיקה הקובעת כי על הבעל לשלם סכומים גבוהים או נמוכים מהצפוי יכולים במקרים מסוימים לגרום למצב בוא יסכימו בני הזוג לנסות ולגשר על הפערים ביניהם ולבטל את תביעת הגירושין באם היא אינה מוצדקת ומבוססת דיה.