דיני משפחה

ניתן לומר שהמייחד את דיני המשפחה בישראל הוא שאין דינים שכאלה…

להבדיל מתחומי משפט אחרים לרבות: דיני חוזים, דיני המקרקעין, דיני מיסים וכד' בהם יש מערכת דינים כוללת המחייבת וחלה על כל אדם באשר הוא הרי שבדיני המשפחה על רב גווניה אין בנמצא דין אחיד החל על כולם בהתעלם מאישיות הפרט ובסיסו הדתי ועל כן על כל אדם ופרט במדינתנו יחול הדין האישי הרלוונטי לגביו בהתאם להשתייכותו הדתית.

הדין האישי החל על כל אדם שהוא אזרח מדינת ישראל יחול לגבי כל עניין המוגדר ע"י מערכת החוק כענייני המעמד האישי ובראש – ענייני הנישואין והגירושין.
דיני הנישואין והגירושין מסווגים על פי הדין האישי החל על בני הזוג וכך בהתאמה מוקנית לבית הדין המתאים הסמכות לדון בענייני בני הזוג.

לשם המחשת דיני הנישואין והגירושין להלן מובאות מס' דוגמאות:

1. לגבי בני זוג יהודים – חל הדין היהודי ועל כן בסמכות בית הדין הרבני לדון בענייני הנישואין והגירושין של יהודים וזאת על אף אם נישאו שלא בטקס דתי אורתודוקסי ( שלא באמצעות רב שהוסמך לחתן על ידי הרבנות ).
2. לגבי בני זוג מעורבים ( רק אחד מבני הזוג יהודי ) – הסמכות לבית המשפט לענייני משפחה.
3. לגבי בני זוג מוסלמים – הסמכות מוקנית לבית הדין השרעי.
4. לגבי בני זוג דרוזים – הסמכות מוקנית לבית הדין הדרוזי.

לגבי בני זוג יהודים, חוקק חוק שיפוט בתי הדין הרבניים ( נישואין וגירושין ) תשי"ג – 1953 הקובע כי הסמכות בדיני נישואין וגירושין בין בני זוג יהודים נתונה למערכת בתי הדין הרבניים.

ישנה קורלציה בין מערכת הדינים בכל הקשור לסמכות פרט לדיני הנישואין והגירושין בהם מוקנית סמכות ייחודית לבית הדין הדתי ע"פ הדין הדתי המחייב את בני הזוג.

באין סמכות מחייבת ע"פ הדין הדתי, יש להגיש תביעה להתרת נישואין לבית המשפט לענייני משפחה אשר לו הסמכות לדון במקרה שכזה וזאת לאור החלל שמותיר הדין האישי בכל הנוגע לדיני הנישואין והגירושין במצב כמתואר.